שביל ישראל קטע 1 מתחיל בשער הצפוני של השביל: מוזיאון בית אוסישקין של החברה להגנת הטבע בקיבוץ דן. הוא חוצה את עמק החולה ומקורות הירדן בין שדות, מטעים וישובים, ומסתיים בפסל האריה השואג בתל חי.
עדכון (ספטמבר 2021) – לאור בעיות בטיחות לאורך המקטע הראשון של שביל ישראל, המטיילים הונחו להתחיל את המסלול מנקודת ההתחלה של קטע מס’ 2. היכנסו לפוסט שכתבנו בנושא לקבלת פרטים נוספים.
נקודת מוצא:
קיבוץ דן (בית אוסישקין)
נקודת סיום:
פסל “האריה השואג”, בכניסה לקיבוץ כפר גלעדי
אורך המסלול:
כ-13.5 ק”מ
תחבורה ציבורית:
אפשר להגיע לנק’ המוצא באוטובוס מס’ 58 (קרית שמונה – רמה”ג), לרדת ליד קיבוץ דן ומשם ללכת לנק’ המוצא ברגל (כ-200 מ’). בנקודת הסיום עוצר קו 21 (מטולה – קרית שמונה) וקו 24 (משגב עם – קרית שמונה).
מים במהלך המסלול:
בנקודת המוצא (בית אוסשקין).
בחצבני.
נחל שניר – בתוך השמורה (הכניסה בתשלום).
תחנת דלק ליד גשר שניר.
בנק’ הסיום (אנדרטת תל-חי).
נק’ הצטיידות במהלך המסלול:
מרכולית בקיבוץ דן – שעות פתיחה: א’-ה’ – 06:45-13:00 + 17:00:19:00, שישי – 06:45-13:00, שבת – סגור.
מלאכי שביל באזור:
לינה באולם הספורט של קיבוץ דן או סמוך אליו, כולל שימוש בשירותים, בעלות סמלית של 30 ש”ח ובתיאום מראש. כמו כן ניתן לקנות במרכולית של הקיבוץ.
לתיאום: רוני בית הלוי- 052-8357014
שביל ישראל קטע 1: תקציר המסלול
ברכות, בחרתם להתחיל את שביל ישראל! (או – במידה ואתם הולכים מדרום לצפון – ברכות, סיימתם את המסלול!)
המסלול שלנו מתחיל מהנקודה הצפונית ביותר של שביל ישראל, בחצר מוזיאון הטבע “בית אוסישקין” שנמצא בקיבוץ דן.
משם, נקיף מצפון את שמורת הטבע תל דן שבתוכה עין דן, שהוא אחד ממקורות הירדן, ותל דן – אתר ארכיאולוגי חשוב (לעוד פרטים, דלגו להמשך הפוסט). נעבור בשדות ירוקים, נתרשם מנופי החרמון ובקעת עיון הנשקפים מצפון, ונלך עד שנגיע לשער הכניסה של שמורת נחל שניר.
נחצה את השמורה לאורך ערוץ נחל השניר, מקור נוסף המזין את נהר הירדן. את הנחל נחצה על גבי גשר עליו עובר כביש 99, ומשם נעבור דרך חניון מעיין ברוך אל כביש הכניסה לקיבוץ מעיין ברוך, ונמשיך עד שער הכניסה לקיבוץ.
בשער הקיבוץ נפנה מערבה, נלך לאורך גדר הקיבוץ על דרך חקלאית עד שנגיע לכביש הכניסה הדרומי למושב כפר יובל. בהגיענו אל הכביש נפנה ימינה ונמשיך עם הכביש עד לחיבור שלו עם כביש 90. בדרך נעבור על פני הכניסה לכפר יובל ונחצה את נחל עיון באמצעות גשר עליו עובר כביש 90.
זה המקום לציין כי זהו חלק לא הכי נעים של השביל מכיוון שהוא הולך לאורך כביש, ועוד אחד יחסית סואן. לחברה להגנת הטבע יש תכנון עתידי להעביר את תוואי השביל למסלול נעים יותר, לאחר סיום בניית שכונה חדשה בקריית שמונה דרכה השביל יכול לעבור.
לאחר שנחצה את כביש 90, נעלה עם השביל עד שנגיע לגדר קיבוץ כפר גלעדי, ונלך לאורכה עד הכניסה לקיבוץ ומגרש החניה של בית העלמין. כאן קבורים ומונצחים בפסל ‘האריה השואג’ חללי קרב תל חי.
נקודות עניין במהלך המסלול
בית אוסישקין
בית אוסישקין הוא מוזיאון להיסטוריה ולטבע המציג את הנוף הייחודי ועולם החי שאפיינו את עמק החולה טרם ייבוש החולה והביצות. במוזיאון מוצגים אוספים של פוחלצי בעלי חיים – דגים, פרפרים, זוחלים, דו-חיים, עופות ויונקים. תערוכה נוספת במוזיאון מציגה את אורח החיים בעמק החולה בתקופת המקרא. במסגרת תערוכה זו מוצגים ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בחפירות תל דן. עוד מוצג בו המופע האור-קולי “ארץ ירדן וחרמונים” – המתאר את עולם החי והצומח של אזורי מקורות הירדן והר החרמון.
תל דן
תל דן הוא הוא תל הנמצא כחצי קילומטר מצפון לקיבוץ דן וסמוך אל שביל ישראל קטע 1 בתחומה של שמורת טבע תל דן. התל מזוהה עם העיר דן המוזכרת במקרא, ומספר אתרים בו נחפרו והעלו ממצאים ארכאולוגיים רבים וייחודיים מתקופות שונות – העיקריים שבהם הן עיר כנענית עתיקה, שער העיר וסוללה המקיפה את האתר. בצדו הצפוני של התל ממוקם המתחם המקודש מתקופת הברזל, זהו המרכז הפולחני הגדול ביותר מתקופה זו שנחפר בארץ ישראל.
אנדרטת האריה השואג
“האריה השואג” הוא השם שניתן לפסל בדמות אריה שנוצר על ידי הפסל אברהם מלניקוב, והוצב בשנת 1934 בבית הקברות שבין תל חי לכפר גלעדי כאנדרטה לזכר שמונת ההרוגים בקרב תל חי (1920).
האריה מפוסל בסגנון פיגורטיבי עתיק בהשראת תבליטים אשוריים. פניו של הפסל פונות למזרח וראשו מורם בשאגה, כאשר האופן בו שואג האריה, כשראשו כלפי מעלה, אינו מיועד לסמל כוח או ניצחון אלא דווקא להביע כאב. סגנונו של הפסל הפך אותו לאבן דרך של האמנות ה”כנענית”, והוא היה מראשוני אנדרטאות ההנצחה בארץ ישראל.
מתחת לפסל מצבת אבן עליה חקוקה הסיסמה “טוב למות בעד ארצנו”, ומתחתיה חקוקים שמותיהם של שמונת החברים שנהרגו בקרב תל חי – דבורה דרכלר, יעקב טוקר, יוסף טרומפלדור, בנימין מונטר, שרה צ’יזיק, שניאור שפושניק, אהרן שר ווולף שרף.
עם הקמתה הפכה האנדרטה לחלק בולט מהסביבה, והיא נראתה למרחקים באיזור שרובו היה מאוכלס כפרים ערביים וביניהם שני יישובים יהודיים בלבד. היא הייתה מיד לסמל לאומי, נקודת ציון בנוף הגלילי, ואתר עלייה לרגל לאנשי היישוב ותנועות הנוער.
