שביל עמק המעיינות הוא מסלול הליכה ארוך חצי מעגלי באורך של כ-145 קילומטרים המתחיל בהר הגלבוע, מקיף את כל עמק המעיינות ומגיע לעיר בית שאן. הוא עובר במרבית אתרי הטבע, נוף, היסטוריה ומורשת של העמק וסביבתו, במעיינות הרבים הפזורים בו ובסמוך לכל יישובי המועצה האזורית. השביל הוא הזדמנות לראות גם את החלקים הפחות מטוילים של הגלבוע והעמק, ואת רובו ניתן לעשות גם באופניים.
כשהוועדה לסימון שבילים בישראל ישבה ותכננה את מסלול שביל ישראל, אחד השיקולים העיקריים היה לנסות ולאזן בין השאיפה לתת ביטוי לכל חלקי הארץ למול הצורך שיצירת מסלול רציף, בטוח ונעים להליכה. לצערנו, זה אמר שכמה חבלי ארץ נפלאים לא נכללו בין קטעי השביל – ביניהם רמת הגולן, עמק המעיינות ומדבר יהודה.
עם הזמן, המועצה האזורית עמק המעיינות בשיתוף מכינת “העמק” החליטו לשנות את המצב והקימו את מיזם השביל כפרויקט חינוכי ששם למטרה לקרב מתנדבים בשביל לערכי טבע, היסטוריה ומורשת באזור. במהלך השנים 2009–2010 עמלו על פריצת השביל קבוצות של נוער מעמק המעיינות ובית שאן, בני נוער מבתי ספר ופנימיות ברחבי הארץ, וכן חיילים בשירות סדיר.
השביל מסומן בסימון שבילים מיוחד בצבעים: לבן-כתום-לבן.
על עמק המעיינות
עמק המעיינות נמצא ממש במרכזו של השבר הסורי-אפריקאי, ועל כן מהווה נקודת אמצע בין המדבר לאזורי אקלים לחים וגשומים, בין תרבויות של נוודים לתרבויות של יישובי קבע. עוד מימי קדם שימש העמק כגשר אידיאלי לתנועת בני אדם במרחבי המזרח התיכון. ריבוי נקודות ההתיישבות העתיקות ומגוון הדרכים העוברות בו מעידים על השפע של אותן תקופות קדומות, ועושרה הארכאולוגי של בית שאן העתיקה משמש כעדות לתקופות של פאר בהתיישבות בעמק.
הטיול בשביל עמק המעיינות מאפשר התרשמות מנופי העמק לצד למידה על אירועים היסטוריים רבים שהתרחשו במקום. האזור היה מיושב כמעט בכל שנות ההתיישבות בארץ ישראל. כבר בתקופת האימפריה העות’מאנית עברה בבקעה רכבת העמק, שחיברה בין חיפה לדמשק ונסעה דרך עמק יזרעאל ובקעת בית שאן בדרכה לסוריה. בזמן המנדט, הקשו הבריטים על התיישבות יהודית במקום, ולכן הראשונים שהחלו את ההתיישבות המחודשת במקום היו דווקא נוצרים טמפלרים שהחלו לעבד חלק מאדמות הבקעה. רק בשנת 1936 חזרה ההתיישבות היהודית לעמק עם הקמת קיבוץ ניר דוד (תל עמל) במסגרת יישובי חומה ומגדל, ומשם החלה את תנופת ההתיישבות היהודית בעמק.
מבחינה גיאוגרפית, בקעת בית שאן היא ברובה מישורית, עם שיפוע יורד הנוטה לכיוון נהר הירדן שבמזרח. זה אומר שמי שהולך בבקעה מצפון לדרום יימצא תמיד בירידה במדרון מתון, כמעט ללא עליות וירידות תלולות, פרט לשקעים שנוצרו בעקבות זרימת הנחלים אל הירדן (תבור, יששכר, חרוד וכו’). עם זאת, שביל עמק המעיינות עצמו עובר גם באזורים המקיפים את הבקעה: הר הגלבוע, רמת צבאים, רמת כוכב ורמת סירין – לצד מספר תלים היסטוריים שבולטים בחדות מעל פני השטח ומהווים נקודות תצפית.
לאור המגוון הגיאוגרפי, טיול במסלול מאפשר מגע עם סוגים שונים של צמחיה (גלילית, מדברית וערבתית) לצד מגוון בעלי חיים נדירים ובהם צבאים ארץ ישראלים, דורבנים, מכרסמים שונים, ובעונת הנדידה – אלפי עופות נודדים אשר עוצרים למנוחה קלה בשדות העמק ובבריכות הדגים.
חלקים נרחבים של השביל חוצים מטעים, בוסתנים, כרמים, שדות ושטחי מרעה בלתי מעובדים. בשנים האחרונות ניתן לראות הרבה יותר חקלאות אורגנית באזור, ובעת ההליכה בשביל סביר שתיתקלו באחת ממאות תיבות קינון של תנשמות הפזורות בעמק, בו מקננים גם עופות דורסי לילה נוספים.
על שביל עמק המעיינות
תכנון המסלול
ראשית, מומלץ להגיע למסלול כאשר יש לכם תוכנית עקרונית המחלקת את השביל לקטעי הליכה יומיים (קרי, מאיפה אתם מתכננים להתחיל ולסיים בכל אחד מימי הטיול), נקודות חניית הלילה ומילוי המים. אל תדאגו, בעמוד הנוכחי אספנו עבורכם את כל המידע, ובהמשך נדבר באריכות על המסלול עצמו.
מטיילים רבים אוהבים להשתמש במפות טופוגרפיות או מדריכי טיולים לטובת תכנון הטיול. ניתן להיעזר במקורות הבאים:
- מפת סימון שבילים מספר 3: הגליל התחתון העמקים והגלבוע. קנה מידה- 1:50,000. סימון השביל מופיע בכתום במפות אשר יצאו לאור בשנת 2010 – ניתן לקנות דרך החברה להגנת הטבע או בחנויות טיולים.
- מדריך שבילים ארוכים בישראל – כולל מפות טופוגרפיות מלאות, יחד עם תיאורי דרך מפורטים ומידע רב על אתרים, היסטוריה, מורשת, גיאוגרפיה, גיאולוגיה ועולם החי לאורך המסלול. שווה למי שמחפש קצת מעבר (וגם זמין בהנחה מיוחדת בהזמנה דרכנו – בקישור).
המסלול מסומן כמעט לכל אורכו בסימון שבילים סטנדרטי והניווט בו אינו מסובך. יחד עם זאת, רצוי להצטייד במפת סימון שבילים או אפליקציית ניווט כלשהי.
בנוסף, מומלץ לבדוק את תחזית מזג האוויר לימי הטיול. זה לא רק משפיע על בחירת הציוד – בימים גשומים במיוחד ההליכה בנחלים עשויה להיות מסוכנת, ולינת שטח תהיה מאד לא נעימה.
תקופה מומלצת
עונת הטיולים המתאימה ביותר לשביל מבחינת מזג אוויר היא בין החודשים נובמבר לאפריל. בתקופה זו הראות טובה במיוחד והעמק ירוק ומרהיב. הטיול אפשרי גם בסוף הסתיו כאשר הטמפרטורות יורדות מעט, אך רצוי להימנע מטיולים ארוכים באזור בתקופת הקיץ החמה.
רמת קושי
ניתן לטייל בשביל ברגל ובאופניים. יש במהלך המסלול מספר קטעים קצרים שאינם עבירים לאופניים, אך בכולם יש מעקפים נוחים לרכיבה. כאמור, העמק הוא ברובו מישורי, ולכן לרוב ההליכה בשביל היא נוחה ונעימה, למעט החלקים המערביים של השביל הכוללים קטעים תלולים בדרגות קושי משתנות, כולל קטע אתגרי אחד בוואדי אל-ג’ארם.
קטעים שאינם עבירים לאופניים: מתלול אבינדב (מתחילים מרשפים ועין מודע), בירידה לנחל תבור (מעקף על דרך עפר סמוכה), העליה מנחל יששכר ברגל, הירידה למנחמיה (מעקף בדרך נוף בין יבנאל למנחמיה) קטע קצר בין מנחמיה לגשר הישנה.
מים ואוכל
השביל עובר כולו באזור מיושב המרוצף בנקודות הצטיידות ומילוי מים, ולאורך השביל פזורים חניוני לילה. משכך, אין צורך ביותר מ-5 ליטרים של מים לאדם. (בימים חמים במיוחד ניתן להגיע לצריכה של כ-7 ליטר מים, ולכן יש לקחת זאת בחשבון מבחינת כמות מים התחלתית או תכנון עצירה בנקודות מילוי).
נקודות מים בדרך:
- בעלייה מנחל חרוד מגיעים לצים סנטר בית שאן ניתן למלא בברזים של השירותים.
- בגן לאומי כוכב הירדן יש נקודת מילוי מי שתיה גם כשהאתר סגור .הנקודה בצמוד לשער הכניסה בצד דרום.
- במנחמיה ניתן למצוא מים בברז מאחורי המקווה, או לקנות במכולת.
מומלץ לקחת מזון יבש (אורז, קוסקוס, שקיות מרקים) וכדומה – כאשר הכלל המנחה הוא כמה שיותר מזון בכמה שפחות נפח ומשקל. את המזון יש לצמצם לאריזות קטנות וקלות ככל האפשר (ללא אריזות זכוכית או פח), קופסאות שימורים – כבד ומיותר. כמובן שמומלץ לאכול את הפריטים הכבדים ראשונים ולתכנן כך שתסחבו אוכל בכמות קטנה (עד העצירה למילוי במקומות הרלוונטיים).
מנגד, קחו בחשבון שהמסלול עובר בחלקו ליד יישובים קטנים בהם קשה למצוא צרכנייה או מכולת, וגם אם יש, שעות הפתיחה לרוב מצומצמות ומגוון המוצרים מוגבל.
ציוד נדרש
כשבאים לדבר על ציוד, חשוב לזכור – כל הציוד שתבחרו לקחת הולך לשבת אצלכם על הגב במשך כ-15 עד 20 ק”מ ביום. כך שאם יש דבר אחד שאנחנו יכולים להמליץ הוא זה – קחו את הזמן ונסו לצמצם את משקל התיק ככל האפשר ולקחת פריטים הכרחיים ורב תכליתיים בלבד.
מהניסיון שלנו, מטיילים נוטים לקחת תיק במשקל ממוצע של כ-15 ק”ג (ללא מים), אך כאמור מומלץ לקחת כמה שפחות.
יש לנו הרבה טיפים לתת לכם, אבל כבר כתבנו אותם בפוסט שמדבר על בחירת הציוד לשביל ישראל. במידה ואתם מתכננים לישון בשטח ולקחת את כל הציוד עמכם, ההיגיון הוא זהה. מנגד, שביל ישראל (במלואו) הוא מסלול של כ-40 יום, ושביל עמק המעיינות הוא לרוב מסלול של 4 ימים בלבד. זה אומר שאתם יכולים להיות עוד יותר “קמצנים”, ולקחת עוד פחות מקדמי בטיחות – העיקר שלא יכאב לכם הגב.
לקריאה נוספת – ציוד לשביל ישראל: מה לקחת, על מה לוותר וכל מה שחשוב לדעת
מסלול שביל עמק המעיינות
ניתן לטייל את השביל ברצף או במקטעים, וכל אחד מוזמן לתכנן ולקבוע לעצמו את נקודות ההתחלה, הסיום והעצירה לאורך המסלול.
- תחילת השביל בפסגת הגלבוע במצפור דובי וערן שמיר (הנקודה הגבוהה בשביל – 409 מ’).
- ירידה מהגלבוע צפונה במתלול אבינדב, דרך נחל צביה.
- הליכה בעמק לעין מודע, עין שוקק, עין חומה, נחל הקיבוצים, תל שוכה, נחל עמל קדום, גשר הקנטרה, נחל חרוד.
- טיפוס לפסגות הצופות על העמק ממערב והנחלים החותרים ביניהן: רמת צבאים, נחל יששכר, רמת כוכב, מבצר כוכב הירדן, נחל תבור (בנקודה זאת השביל מתחבר עם קטע 9 של שביל ישראל), תל רכש, נחל רכש, רמת סירין, חרבת סירין, עין אולם, מצפה אלות (הנקודה הצפונית בשביל, ונקודת הפיצול משביל ישראל), יער מנחמיה ומנחמיה.
- חזרה לעמק ושינוי כיוון דרומה דרך: המושבה מנחמיה, הירדן הדרומי, אי השלום בנהריים, גשר הישנה, משטרת גשר, גשר נחל תבור, מסילת רכבת העמק, נוה אור, ירדנה, תל ישמעאל, גאון הירדן, מפלי נחל חרוד בקניון הבזלת, תצפית חסידה, מעוז חיים, תצפית תל דבא, חורשת הזקום המצרי, תל כרפס, כפר רופין (הנקודה הנמוכה בשביל: 251 מ’ מתחת לפני הים).
- המשך דרומה דרך מעיינות ושדות העמק: נחל אבוקה, תל “מסיל אל ג’יזל” ליד כפר רופין, נתיב הגזלנים, בריכת אבוקה, אנדרטת קיבוץ אבוקה, עין צמד, תל צמד, תל סהרון ואתר טיבוע עופות נודדים, טירת צבי, תל שלם (הנקודה הדרומית בשביל) וגדר ההפרדה.
- חזרה צפונה לכיוון בית שאן דרך: עין נזם, תל תאומים, המכינה הקדם-צבאית העמק, תל רחוב, המפלים הלבנים, בית שאן וגן לאומי עתיקות בית שאן.
